מכירים את המשפט השגור בפי הילדים בסביבות גילאי 3-4 ?
"אני לבד" – כל הזמן הם שואפים להוכיח לעצמם ולעולם שהם יכולים לבד,
לא רוצים עזרה.
זהו שלב נפלא בהתפתחות העצמאות שלהם.

אנחנו כבר 'ילדים גדולים',
האם עדיין אנחנו מנסים להוכיח שאנחנו יכולים הכל לבד?
האם את/ה מוכנה לסמוך על אחרים?
האם את/ה מוכן/ה לבקש עזרה?

אני מכירה את התחושה,
את הקושי לבקש עזרה,
ככה חונכתי
אח"כ נוספו גם חוסר האמון שלי, הקושי לסמוך על האחר
כשניהלתי סניף עסקי, קראו לזה 'ריכוזיות יתר'….

ההתמודדות עם הכל לבד, מאמצת אותך בכל תחום,
אין מנוחה, אין שקט,
יש נוקשות
ולפעמים זה ללכת 'עם הראש בקיר'
ויש לזה מחיר!

וכששקלתי לבקש עזרה מאחרים,
היה נראה לי שהמחיר יהיה יקר יותר.
למשל, להאציל סמכויות בעבודה –
אצטרך לבצע את המעקב אחרי הביצוע,
ואם לא יעשו טוב כמו שהתכוונתי?
או אם זה בחיים האישיים-
כל מה שחשבתי עליו נראה לי-
יקר, רחוק, איני פנויה לזה כרגע, 'זה לא אני' וכו…
תירוצים לא חסרים!

אני הבנתי, נכחתי לדעת עם הנסיון ובהחלט מאמינה
שאי אשפר לעשות הכל לבד
שלא סתם נולדנו כיצור חברתי,
שאנו זקוקים אחד לשני כדי להתקדם בעצמנו

הבנתי שאני צריכה תמיכה מקצועית,
קודם הודיתי בזה בפני עצמי
ואז… בחנתי את אלה שכבר עשו דרך דומה,
שצלחו את המכשולים,
שמכירים את הקושי…

הבחירה שלי היתה במי שיעזור לי למצוא את הדרך האישית שלי
ולא את הדרך שלו, או את מה שהוא חושב לנכון עבורי
כן, לא היה לי פשוט למצוא מורה דרך כזה,
אבל כשכבר בחרתי – התמסרתי

זכיתי לברר ולבחור את דרכי, למצוא את המסלול האישי שלי.
זכיתי במלווה מכיל,
היה לי חשוב שיהיה בעל נסיון אישי רב
וגם נסיון טיפולי מכובד, עם "ארגז כלים" מגוון
מישהו שבאמת אכפת לו ממני וממי שאני,
שידע 'לאפס' אותי כשאני סוטה מהמסלול שלי
שיושיט לי יד כשאני 'נופלת'

מידיעת הצרכים האלה, אני עובדת עם מטופליי כיום
חשוב לי שנמצא את המסלול המדוייק לך
שתצליח/י ותהנ/י מהדרך
שתהיה/י השראה לסובביך ותשפיע/י עליהם לטובה
שתתרגש/י מהישגייך ותהנה/י מהם
שתפתח/י את האינטואיציה שלך ותלמד/י כיצד לסמוך עליה.

הכותבת: טלי אריאל – מומחית באיזון רגשי, גוף נפש בשיטה משולבת ייחודית – מטפלת מבית evergreen